מיינדפולנס: טרנד ניו-אייג'י חולף או כלי משנה חיים?

מה זה מיינדפולנס, למה אנחנו חיים על "טייס אוטומטי", ואיך תרגול של רגע אחד יכול לשנות את תחושת הנוכחות ביומיום

נניח שזה עתה יצאתם מפגישה. אולי נסערים, אולי רק קצת מוטרדים. ואתם הולכים ברחוב... או יותר נכון הרגליים הולכות, הראש בכלל עדיין בפגישה. אתם מריצים שוב את השיחה, בודקים מה הייתם יכולים להגיד אחרת, אולי אפילו מוסיפים כמה משפטים שנונים בדיעבד (שוב). 

ופתאום, ״רגע, איפה אני? איך הגעתי לפה?״ אולי אפילו פספסתם כביש שרציתם לחצות. הרגליים הלכו, אבל אתם הייתם בכלל במקום אחר..

או אולי זה קרה לכם כשנסעתם באוטו בדרך שאתם מכירים בעיניים עצומות, ופתאום... ״רגע, מי הדליק את הווינקר? מתי עברתי את הרמזור?״ הידיים אמנם היו על ההגה, אבל הראש היה במקום אחר לגמרי. בין רשימת הקניות לשיחת העבודה של מחר, המחשבות כבר רצו קדימה בזמן, בזמן שהגוף המשיך לפעול על אוטומט.

אם זה נשמע מוכר, אתם בחברה טובה. ברוכים הבאים ל"טייס האוטומטי", היכולת האנושית המופלאה שמאפשרת לנו לעשות בלי לחשוב. לנהוג, לדבר, לבשל, לנהל שיחה ולחפש את הטלפון בו זמנית (תודו שניסיתם לפחות פעם אחת).

אבל הנה השאלה החשובה, מה קורה כשהאוטומט הזה משתלט על כל המרחב?

כשהשעות עוברות ואנחנו בעיקר בתוך הראש שלנו: חוזרים שוב ושוב על דברים שקרו, חושבים על מה שיהיה, בונים תכניות, דאגות, תרחישים, ובינתיים, לא באמת כאן. לא ברגע הזה. לא עם עצמנו. לא עם מי שמולנו. ולא פעם, זה בא עם מחיר, מחיר של מתח, שחיקה, או החמצה של רגעים יקרים.

ואז, מגיע המיינדפולנס.

לא, זו לא סיסמה של סדנת סוף שבוע במדבר. ולא, זה לא קסם שאמור "לכבות" את המחשבות (אם אתם מצאתם את הכפתור הזה, אנא שתפו).

מיינדפולנס, או בעברית, קשיבות, הוא תרגול פשוט ועמוק כאחד. תרגול של נוכחות פתוחה. הוא לא מבטל את הטייס האוטומטי, רק מוסיף לו יד הילוכים. היכולת לעבור מ"על אוטומט" ל"כאן ועכשיו", כשצריך. כמו לשים לב לריח של קפה טרי, לתחושת הרוח על הפנים, לנשימה שבדרך כלל פשוט מתרחשת מבלי שנשים לב, לשים לב באמת למה שאומרים לנו הילדים שלנו או בני ובנות הזוג, לשים לב למה שאנחנו עושים, לאופן שבו אנחנו פועלים.

וזה העניין. המיינדפולנס לא נועד לגרום לנו להרגיש טוב (למרות שלפעמים זה קורה). הוא עוזר לנו להיות עם מה שיש, גם כשהוא לא נעים, בנוכחות פתוחה ולא שיפוטית.

כמו היכולת שיש לתינוק רך להתבונן בסקרנות באביזר חדש שמונח לפני.

עיניו פקוחות לרווחה, והוא בוחן את הצורה, הצבע, הצליל והמרקם, דרך החושים. אין שם "טוב" או "רע", אין שיפוט, רק חקירה פתוחה וסקרנית. זו הקשיבות הראשונית שאיתה הגענו לעולם, לפני שלמדנו לקטלג, לשפוט, לנתח.

תרגול מיינדפולנס מחזיר אותנו לאותה איכות ראשונית של נוכחות פשוטה וישירה, שמאפשרת לפגוש את הרגע כמו שהוא. המיינדפולנס מאפשר לנו מרחב גדול יותר של נוכחות ובחירה, הוא פותח בפנינו אפשרות להגיב מתוך מודעות, ולא רק מתוך הרגל ודחף. ולפעמים זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, כדי לא לפספס את החיים עצמם, שמתרחשים, כמה מפתיע, רק ברגע הזה. כל רגע הופך ל"עבר" כעבור שנייה. אפילו הרגע שבו לחצתם על הכניסה למאמר הזה כבר חלף.

אז בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם "טסים על אוטומט" קחו רגע. נשימה אחת. ושאלו בעדינות: מה קורה עכשיו?

לא צריך לפרוש למדבר או לשבת שעות על כרית מדיטציה. לפעמים כל מה שצריך זה לעצור לרגע אחד. אפילו באמצע משימת בית שגרתית כמו כביסה, או כשעומדים בפקק בדרך לעבודה. אפשר לעצור, לשים לב למה שקיים ברגע הנוכחי ורק להתבונן בו. מה אני רואה? שומע? מריח? מה אני מרגיש עכשיו בגוף?

נסו את זה, לא תאמינו כמה חיים מתחבאים ברגעים הקטנים.